כיצד הסביר הסטייפלר זצ"ל לילד בן חמש את מעלת הקדיש

בספר "הליכות והנהגות ממרן בעל קהילות יעקב" זיע"א מסופר: אברך ירא שמים נפטר והשאיר אחריו ילד קטן בגיל חמש בערך. הילד התבייש לומר קדיש ולא הועילו כל ההפצרות וההבטחות.

הביאו את הילד אל הסטייפלר זצ"ל, והוא החל לדבר אל הילד בחמימות ואמר לו: 'אביך נמצא בעולם האמת. אין שם דבר ששווה לו, ואם ייתנו לו כל כסף וזהב שבעולם אין זה שווה לו מאומה. שם שווה לו רק ה'קדיש' שאתה תאמר עליו. אתה יודע כמה הוא מחכה ל'קדיש' שלך?! כדאי לך להגיד, זוהי ההנאה הגדולה ביותר שאתה יכול לעשות לאבא שלך. אחר כך סיפר לו הרב את המעשה בר' עקיבא שאמר לאחד שיגיד 'קדיש' על אביו, ועל ידי זה יצילו מגיהינום. הדברים השפיעו על הילד, ומיד למחרת החל להגיד 'קדיש' מדי יום ביומו עד סוף שנת האבל.

הסיפור המופלא עם רבי עקיבא

מעשה ברבי עקיבא שראה אדם אחד שהיה עירום ושחור כפחם, והיה טוען (סוחב) על ראשו מטען גדול של קוצים, והיה רץ במרוצת הסוס.

גזר עליו ר' עקיבא והעמידו ואמר לו לאותו האיש: 'למה אתה עושה עבודה קשה כזאת? אם עבד אתה ואדונך עושה לך כך – אני אפדה אותך מידו, ואם עני אתה – אני מעשיר אותך'. אמר לו: 'בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי אותם הממונים עלי'.

אמר לו: 'מה זה ומה מעשיך?' אמר לו: 'אותו האיש [הכוונה לעצמו] מת הוא, ובכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפין אותי בהם'.

אמר לו: 'בני, מה הייתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו?' אמר לו: 'גבאי מס הייתי והייתי מראשי העם, ונושא פנים לעשירים והורג עניים'.

אמר לו: 'כלום שמעת מן הממונים עליך, אם יש לך תקנה?'

אמר לו: 'בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי פורענות, שאותו האיש אין לו תקנה. אלא שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות: שאמלא היה לו לזה העני בן שהוא עומד בקהל ואומר "ברכו את ה' המבורך", ועונין אחריו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", או יאמר "יתגדל", ועונין אחריו "יהא שמיה רבא", מיד מתירין אותו האיש מן הפורענות. ואותו האיש לא הניח בן בעולם, ועזב אשתו מעוברת ואינו יודע אם תלד זכר מי מלמדו, שאין לאותו האיש אהוב בעולם'.

באותה שעה קיבל עליו ר' עקיבא לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדו תורה ויעמידו לפני הציבור.

אמר לו: 'מה שמך?' אמר לו: 'עקיבא'. 'ושם אנתתך (אשתך)?' אמר לו: שושניבא. 'ושם קרתך (עירך)?' אמר לו: 'לודיקא'.

מיד נצטער ר' עקיבא צער גדול והלך ושאל עליו. כיוון שבא לאותו מקום שאל עליו. אמרו לו: 'ישתחקו עצמותיו של אותו רשע!' שאל על אשתו. אמרו לו: 'יימח זכרה מן העולם!' שאל על הבן. אמרו: 'הרי ערל הוא, אפילו מצוות מילה לא עשה'.

מיד נטלו ר' עקיבא ומלו והושיבו לפניו, ולא היה מקבל תורה עד שישב עליו ארבעים יום בתענית.

יצתה בת קול ואמרה: 'ר' עקיבא, לך ולמד לו!' הלך ולמדו תורה וקריאת שמע ושמונה עשרה וברכת המזון, והעמידו לפני הקהל ואמר: "ברכו את ה' המבורך", וענו הקהל: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", "יתגדל… יהא שמיה רבא".

באותה שעה מיד התירו המת מן הפורעניות. מיד בא לר' עקיבא בחלום ואמר: "יהי רצון מלפני ה' שתנוח דעתך בגן עדן שהצלת אותי מדינה של גיהינום". מיד פתח ר' עקיבא ואמר: "ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור". וכן מצא מורי הר' אלעזר מוורמשא בתנא דבי אליהו רבה: הקטן האומר "יתגדל" מציל אביו מן הפורענות".

(אור זרוע, ח"ב, הלכות שבת, סימן נ)

בספר "יש נוחלין" מובא בשם זוהר חדש, שבבוא האיש בחלום לר' עקיבא אמר לו: "בשעה שאמר בני הפטרה, הקלו לי מדינה של גיהינום. ובשעה שעבר בני לפני התיבה להתפלל בציבור ואמר קדיש, קרעו לי גזר דיני מכול וכול. ובשעה שנתחכם וזכה לתורה, נתנו לי חלק בגן עדן.