הם חיו בעולמנו, הסתובבו ברחובותינו, הלכו בצידי הדרכים, התפללו יחד עימנו ונראו בציבור כאחד האדם, אבל על פניהם היה נסוך דוק ועצב תמידי, העצב הגדול ביותר בעולם.
צער איום וממוסס של חשוכי בנים.
להורים-שזכו לראות בנים ובנות – קשה לתאר צער זה, והלוואי שלא נדע יותר מצרה גדולה זו.
זהו צער בלתי נתפס. פוגע בנפש האדם פנימה, פגיעה אנושה לאורך שנים.
ככל שהשנים חולפות ומתבגרות, והמחשבות מתגברות, והעובדות מתבררות כי אכן לעולם לא יזכה זוג זה לזרע של קיימא, הרי שהכאב בלב מתגבר עד אין קץ, וייסורי הנפש גורמים צער עמוק שכזה, ששום שק של דמעות לא יוכל להכיל ולפוגג, צער הכובש את הלב באורח קבע ואינו רוצה לעזוב.
חלקם התמודדו עם ניסיונות שונים ומשונים לשנות את רוע הגזירה, הרבו בתפלות, חלקם אף השקיעו ממון ודמים ברופאים ובתרופות, אך לאחר זמן עקר, ואין-ספור כישלונות ואכזבות מרות – נואשו מלנסות והרימו ידיים בייאוש עמוק. יבש מקור דמעותיהם.
הם חיו כאן בעולמנו חלקם חיים ארוכים, חלקם פחות, ולאחר כך וכך שנותיהם – הם עלו ונתעלו לעולם שכולו טוב, לעולם ששם מקבלים תשובות על כל השאלות, ומתברר חשבון שמים לאשורו, למה ומדוע.
הם אמנם חיו בעולמנו שלנו, חלקם אף היו מוכרים היטיב לציבור הסובבים, אך בגזירת שמים וכדרכו של עולם הם נשכחו עם השנים, לא היו ילדים ששימרו את יום ה"יארצייט" שלהם, ושמם אבד בתהום הנשייה.
חסד של אמת כפשוטו!
כל זה היה נכון, עד להקמת הפרויקט "חסד של אמת" – המיזם המרכזי והמהותי בכולל "שומע תפלה" שעל-יד הכותל המערבי.
יוזמה מבורכת מבית כולל "שומע תפלה" הפועל מזה כמה שנים סמוך לכותל המערבי, החלה בלימוד משניות לעילוי נשמתם של ערירים שאין להם מכר וגואל, שלא זכו לזש"ק, ערירים חיו וערירים נפטרו לעולמם.
בכולל "שומע תפלה" לומדים משניות מדי ערב, מדליקים נרות ואומרים קדיש לעילוי נשמתם, במטרה אחת של חסד של אמת, חסד שאין בו שום תשלום ושום גמול, אלא עשיית חסד לטובת אלו הזקוקים לכך נואשות. חסד לשם חסד.
להוספת שמות למאגר "חסד של אמת" לחץ כאן.
